... שבועות מאוחר יותר, בהישג יד של האלוהי, שיירת אספקה שחזרה מהראתי הינטרלנד הביאה משהו עם זה, ילדה קטנה. הם אמרו שהיא נמצאה נודדת ביערות בהינטרלנדס, קרובה למוות, וניצלה על ידי השרף. היא היתה אמורה להילקח לבית היתומים. לא היה זמן לבדוק מי היא או אם נותרה לה משפחה, העיר מתכוננת להכתרת המלכה, עם פרטים ביטחוניים המשולשים לכבוד המאורע, הצרף לא יכול היה להרשות לעצמו לבזבז כוח אדם כלשהו. ..
... הבחורה היתה בבית היתומים כבר יותר מחודש, היא התמקמה היטב. היא לא התעוררה בבכי באמצע הלילה במשך שבועות. הכוהנות קראו לה "מלכותה", לכבוד המלכה החדשה, הדבר היחיד שעלה בדעתם של אנשים ביום שאחרי הילדה הקטנה. הם היו מודאגים ממנה, היא לא שברה את שתיקתה מאז שהגיעה, מלבד קריאותיה בלילות הלילה, כאשר הגיעו הסיוטים. למרות שתיקתה, היא הסתדרה עם שאר הילדים, כולם באו ממקומות רעים ולכן הבינו את שתיקתה ...
... זה היה שלושה חודשים מאז שהילדה הקטנה הגיעה לדיווינטי'ס ריץ' על שיירת האספקה. השהייה בלבה של המלכה היתה קצרה, אלמנה אצילה בשם אית'ר לבנשה, גבר בגיל העמידה וחביב, ללא ילדים משלו, ביקר בבית היתומים. לאחר ששמע את סיפורו העגום של ריין, הוא ביקש לאמץ אותה. הכוהנים היו שמחים שאחרי כל הילדה הקטנה, היא תתחיל לחיות חיי פזרנות באחוזה של לבנץ'. עם זאת, חלק מן הכוהנות סירבו למסור את הילדה בגלל שמועות מטרידות על מותו המסתורי של אשתו של לבנץ '. זה היה במהרה דחה כמו Levanche היה להביא כסף טוב לשולחן. אבל אתה יודע מה אומרים על שמועות ...
... כעבור שנה, החיים היו טובים בעיזבון של לבנץ '. האיש לא היה אלא אדיב אליה, הוא נתן לה את הבגדים הכי מפוארים, את האוכל הטוב ביותר, את כל מה שילד יכול לרצות, אבל למרות זאת, הילדה מעולם לא השמיעה קול. השנה שבה בילתה עם לבנץ' היתה שנה בודדה, הוא לא שמר משרתים באחוזה, האינטראקציה היחידה עם אנשים אחרים שהיו לה היתה כשהסתכלה בהם ברחובות מחלון הספרייה, שם בילתה את רוב זמנה. לא היה אכפת לה, היא לא היתה אחת לשיחה. הלילות הליליים עדיין הגיעו מפעם לפעם, אבל הם לא היו מה שהעיר אותה באישון לילה בימינו. בלילות מסוימים, צלילים עזים היו מתגנבים אל אוזניה מהמרתף ...
היא שכבה שם בחשיכה, מעמידה פנים שהיא ישנה, דממה נפלה על ראשה. היא חיכתה, סקרנותה זכתה לה הלילה במיטבה, שכבה ללא ניע, ממתינה. מה שנדמה היה כאילו עברו שעות לפני ששמעה אותו, צליל זמזום קלוש, רועד לאט את הדממה, ואחריו פעימות קצובות מוזרות של עיוותים, שנראו כאילו עברו באוזניה ישר לתוך ראשה. היא דחפה בזהירות את השמיכות, הניחה בעדינות את רגליה על רצפת האבן הקרה, זהירה שלא להשמיע קול, היא ישבה דוממת על המיטה לרגע, מחכה שעיניה יסתגלו לחושך. היא יצאה מהחדר, דוממת כצל, היא זחלה במורד המדרגות ודרך המסדרונות השחורים, בחיפוש אחר מקור הזמזום המבשר רעות. כשעשתה את דרכה במורד הבית, הזמזום הנורא הלך וגבר ונעשה עז יותר, כאילו הגיע מכל מקום בבת אחת, סביבה, היא הרגישה את זה יותר משהיתה מסוגלת לשמוע אותו. היא התקרבה עכשיו, באחד המעברים שמתחת לאחוזה, הזמזום היה בכל מקום עכשיו, היא יכלה לראות את הדלת הפתוחה מעט של המרתף במרחק, זוהר ירוק קלוש נבע מאחוריה. היא השתהתה לרגע, צמרמורת צנחה על עורה, כל סיב של ישותה נגרר לעבר הדלת, כאילו החדר שמעבר לה קורא לה, מקבל אותה בברכה, חיכה לה נוכחות מבשרת רעות. הזמזום מילא את מוחה כשנכנסה לחדר, היא הביטה בתכולת החדר כאילו היתה שרויה בטראנס. מה שראתה היה צריך להחריד אותה, עצמות זלגו על השולחנות, נערמו בערימה של צנצנות של דם על אחד הקירות, טקסטים עתיקים של קסמים ומוצרים אסורים היו תלויים בתיקי תצוגה, כלוב גדול ישב בפינה, הרצפה היתה מכוסה ברונות ירוקות זוהרות שנכתבו בשפה לא ידועה, אבל מה שמשך את מבטה היה המזבח שבמרכז החדר. לוח אבן גדול, מעוטר בגילופים וברוחות, הוא היה מוכתם באדום בדם, מנצנץ באור הירוק הקלוש על גבי המזבח. היה שם פגיון נראה מפחיד, רק בצבע שונה במקצת מן הלוח הכתום הארגמני ששכב עליו. הוא משך אותה פנימה, קרא לה, בלי להרגיש שהיא כבר כמעט ליד המזבח. "אה, הילד שלי." היא הסתובבה, קולו של לבנץ' חתך את הטראנס כמו סכין, בעודו מדבר על הזמזום שהתנפץ לדממה. הוא עמד בפתח הדלת, האור הירוק מן הריצות האיר את פניו בצורה מזוויעה. הוא נראה שונה מהאיש הנדיב שהכניס אותה, עיניו כהות ודםיות, פניו מעוותות, כמעט לא אנושיות. קולו שוב דקר את השתיקה "קיוויתי שלא תגלה את הסוד הקטן שלי, הטקס הפולחני יהיה מוכן עד הירח החדש הבא." פניו פרצו בחיוך מעוקל ומעוות. "נראה שאתה תישאר כאן עד אז." "לא, "אמרתי. הוא זינק אליה מן הפתח, בזווית עינו ראתה את הסכין נוצצת על המזבח ...
...עובדת אורח דיווחה שהיא צועקת אל השרף. הם מצאו את הגופה נטולת הראש של לבנץ' שוכבת בבלגן של דם על גרם המדרגות הראשי, הגוף היה מלא פצעי דקירה, הראש לא נמצא בשום מקום. הילדה עדיין בכתה מתחת למיטתה כשהגיעו. הם חשבו שזה היה שוד שהשתבש, כי לבאנץ ניסה להפחיד את הבריונים והם נבהלו. זה אפילו לא עלה על דעתם לחשוד הילדה הקטנה אילמת, זה לא היה אפשרי לילד ביצע כזה מעשה זוועה ... כמה רע יש ...
... היא הפכה מחלקה של העיר, להציב בבית אומנה זמן קצר לאחר האירוע. משפחה נפוצה, הוולפורדים, האם החייט, האב אופה, עם שלושה ילדים משלהם. הם שמעו על האירוע, ועל העבר של הילדה הקטנה וריחמו עליה. הם התייחסו אליה כאילו היא הבת שלהם. היא חיה חיים נוחים, עזרה במאפייה המשפחתית ושיחקה עם אחיה החדשים. היא החלה לדבר בפעם הראשונה מאז שנמצאה ביער. מאחר שללבנץ 'לא היו ילדים משלו, כשהיתה נעשית כל מה שהיה שלו היה שלה, עושרו, רכושו .. וכוחות האפל הממתינים מתחתיו.
"מפחד מהחושך, אתה צריך להיות".
רשימת ציוד:
מסכה
מסכות מעיל
רמה 3 תרבותי למעלה
כפפות סווניר
Tier 3 רגליים תרבותיות
סווניר בוטס
צבעים: שחור דובדבן תהום
נשק: Malefacterym אדם
אני באמת רוצה שלי נמק להיראות כמו ערפד, שכן היה לי את אותו סוג של מבט / נושא עם הנקם שלי פנימה מלחמות הגילדה 1. לקח לי זמן רב להרכיב את המבט הזה יחד ולאסוף את הכסף בשביל זה. אני מבין שאולי הייתי overkill על הסיפור אבל ברגע שהתחלתי את זה היה לי בראש לא יכולתי להפסיק, אני אפילו הלך וקנה את אדם "" להתמקד את המטרה הבלעדית להיות Levanche על המסך, אני מקווה חבר 'ה כמו שלטון של דם!