בתיאטרון, ישנם ארבעה דיסציפלינות שונות לחלוטין חיוני הייצור: סט, אור, תחפושת, ואת הצליל. אני די משוכנע כי משחקי וידאו מתחילים להבין על מתודולוגיה זו, וצליל הופך יותר ויותר חשוב למכור את איכות המשחק AAA. מגמה לאחרונה לקח האגף בענף המשחקים: באמצעות תזמורות בקנה מידה מלא לייצר פסקול מדהים באמת. השפעת המוזיקה על שחקן יכולה לחולל מהפכה לחלוטין את חוויית המשחק שלהם, ומלחין זה, אוסטון וינטורי, מבין (כלומר, זה היה מועמד ל גראמי. הבחור הזה יודע מה קורה).
וידוי: הקשבתי לפסקול השעות הזה מסע בערך ארבע פעמים היום. אפילו לא שמתי לב לפרשנות עד להאזין השלישי שלי, שיש לו מעברים גדולים מווינטורי על התהליך. הנה כמה נקודות עיקריות אם אתה לא יכול לשבת מסביב כדי לראות את כל שעה פרשנות.
ג'נובה היתה שואלת כל הזמן, "מתי היתה הפעם האחרונה שהרגשת תחושה אמיתית של יראת כבוד ופליאה? "שאלתי. הוא הרגיש שהמשחק פשוט לא יעבוד בלי זה. אחרי שג'נובה שמעה את המוסיקה, הוא אמר, "המוזיקה הזאת יפה יותר מהמשחק", אז הם גירדו אותה והחזירו אותה כדי לנסות להתאים.
הצ 'יפס [כאשר שחקנים אינטראקציה אחד עם השני] היו למעשה incredibly קשה להגיע בדיוק כמו שצריך. תכננתי כמה אלפי קולות בודדים בסך הכל, ובסופו של דבר השליך את רובם המכריע.
אחת ביצי הפסחא האהובות עלי מן הפרשנות היא על השנוי ביותר שלה הערה אחת:
לא, זה לא היה הקול שלך iMail! כנראה חליל משחק F # דומה מאוד, אבל להיות משתמש אנדרואיד לא שמתי לב! תפסנו את זה במהלך תערובת והוציאו אותו מהמשחק. זה נשאר על האלבום ... אולי טעות;)
במקרה שמעולם לא שיחקת במסע, אני באמת מציע לתת את זה להקשיב טוב. בארבע השעות שאני מקשיב להן, זה עזר לי לכתוב, זה עזר לי לפרוץ דרך המערה שלי מינסקראפט, זה אפילו עזר לי להכין צהריים. בטח, זה עושה רעש רקע טוב להיות פרודוקטיבי, אבל זה באמת זורחת תחת בדיקה מעמיקה, להוכיח עד כמה טוב להורג את הרכב באמת.