אני כבר גיימר נלהב מאז אבא שלי הראשון קנה לי פלייסטיישן לחג המולד כשהייתי 4. מאז, נהניתי את שפע של חוויות פנטסטי זמין המשחקים, אבל מעולם לא חשבתי על המשחקים האלה כמו הרבה יותר מאשר מקור בידור.
עד אתמול, כשאמי סיפרה לי שאבא שלי פשוט נפטר.
נשברתי ... אני אני שבור לב. אני רק בן 15, והזקן מבין האחים שלי, ועכשיו פתאום אני נאלץ להיכנס למצב שבו אני צריך לגדול ולעזור למשפחתי הכי טוב שאני יכול. בתוך דקות השתנו כל חיי. הייתי בהלם, לא יכולתי להאמין מה קרה, רק לפני כמה ימים סיפרתי לאבא שלי שאני אוהבת אותו, ועכשיו הוא נעלם.
לא יכולתי לעטוף את ראשי סביב מה שקרה. אני עדיין לא יכול.
לא היה לי מושג מה לעשות, אז ניסיתי לחיות את חיי כרגיל ככל שיכולתי, אז אחרי דמעות רבות נשרו, הלכתי לחדר שלי לחשוב. זה היה פשוט יותר מדי בשבילי, והחלטתי לא לחשוב על זה ולפנות לפעילות האהובה עלי: משחקים.
הפעלתי את ה- Xbox שלי והתחלתי לשחק כמה מהמשחקים האהובים עלי, ובעודי עושה, שכחתי לגמרי את העולם סביבי. כל הדמעות, הדאגות והמתחים נעלמו מבלי שאפילו הבנתי זאת. זה כאשר הבנתי את העוצמה של המשחקים.
אני לא יודע מה הייתי עושה בלי משחקים ... לגרד את זה, אני יודע בדיוק מה הייתי עושה, לשבת בפינה ולבכות. אבל הודות למשחקים, הייתי מסוגלת להקל על כל המתח הזה ופשוט להירגע, משהו שאנשים לוקחים כמובן מאליו בימים אלה. אני עדיין שבור, אבל עכשיו אני מסוגל להמשיך הלאה. אני יכול ללכת לכדורגל, לדבר עם החברים שלי ולחיות חיים נורמליים כמו שאבא היה רוצה שאני אעשה.
זה לא היה המילים של החברים שלי או של המשפחה, ולא את שעות הבכי והמתח שעזרו לי להמשיך הלאה, אבל את הנוחות הפשוטה של הפעלת משחק ומרגיעה.
לעתים קרובות אנו שומעים על משחקים המשמשים סוג של אסקפיזם כמו דבר רע, אבל אני לא מצליח לראות איך זה כך. רק כשאני יושב שם ודוחף כמה כפתורים, הייתי מסוגלת לקום, לנחם את אמי ואת אחי, ולעזור להם לחזור על הרגליים באותו אופן המשחקים עשה בשבילי.
לשחק משחקים כמובן לא יעשה בעיות שלי ללכת, אבל זה בהחלט עזר לי להתמודד איתם. אני אוהב אותך אבא, תודה על כל מה שעשית בשבילי.