כשהתעוררתי וראיתי את ראשי שוחה, עדיין בהלם, העברתי את ציפורני מבעד לפרוותי, עד שהרגשתי מטושטשת ודביקה. כשהסתכלתי על כפות רגלי, הבנתי שאני שטוף בדם, אך לא את שלי, וכשהזכרונות נשאו את רוח הרפאים מעיר אשקלון הסמויה המארבבת את הפאהר שלי בזמן שישנו. האימה של התבוננות בראשי הטוב ביותר של סהר גולשת מכתפיה מתחת ללהב של רוחות רפאים מקולקלות, לפני שמכה את הפטיש בחשיכה.
נעלתי עיניים עם סהר, אבל במקום העיניים החייכניות החמות שהייתי רגיל לכל מה שראיתי היה מוות קר מראשה הערוף שוכב בערימה של הפאהר השוחט שלי.
קולה של רוח הרפאים הקפיא אותי. בוהה בעיניה נואשות שהחיוך שלה יבהיר את לבי בפעם האחרונה. כשהקשבתי להם גוררים גוויות אל הערימה תוך כדי התבדחות על השרצים, השתרר הטרור הקפוא והזעמה החמה הלבנה מילאה את חלל ריק. עינו של סהר נצצה לחיים באש ירוקה חולנית ואחריה שאר הערימות, כשהנחתי לזעם לזרום מתוכי ולהפיח את בשרם המתה של חברי שנפל לתוך צבא הנקמה הכהה שלי. לאחר נקמה שם רצח של fahrar שלי ואני חזר אל המצודה השחורה בפעם האחרונה למרות שהייתי היחיד שנותר בחיים. עכשיו אני גלדיום, מות החבר היחיד שלי, ואת הנקמה היא המתנה היחידה שלי.
-גרימס ריפר
ניסיתי לעשות דמויות שמשתמשות במירוצים אחרים מלבד הממתק העין ביותר / סקאנקי פעמים רבות ונכשלו. כשהתכוונתי להפוך את בעל-החשק הזה לרעיון להיות פראי וגרוטסקי ככל האפשר, הוא באמת זינק לחיים בשבילי. כשאני משחקת אותו אני מרגישה שאני נמשכת לתוך הסיפור כאילו מעולם לא. ניסיונו הקשה מציף את מחשבותי ומחזק את המחלוקות שאני עושה עכשיו בשבילו. אני מרגיש שזה אחד הדמויות הכי טובות שעשיתי אי פעם, ואני באמת שמח עם איך משולבת שריון שלו הסתדר.
שריון:
- ראש - קרני הדרקון
- כתפיים - מעיל אוריאני פגום
- חזה -
- כפפות - הכפפות התמזגו
- רגליים - מכנסיים אוריאניים פגומים
- נעליים - להבה הלגיון נעליים
- חזרה - פגז קרלה סקלריטי