אמי גדלה בזמן פורח במשחקים. ארקדות היו רק על עליית וקונסולות הביתה היו מרגש אבל נדיר. אני משוחח אתה על הזמן המיוחד הזה ועל משמעותו.
Cupcakecrisis: "אז היו להם הרבה ארקדות כשהיית ילד?"
Mom you "הם פשוט יצאו כשהייתי ילד. היו בערך 2 איפה אני גר. היו לנו מכונות פינבול למרות, אנשים אהבו את הדברים האלה. המשחק הראשון או מערכת הבית היה עטרי. לאחי היה אחד, אבל אנחנו (שלוש האחיות האחרות) לא יכולנו לשחק בגלל שהוא היה הילד ".
Cupcakecrisis: "באמת רצית לשחק את המשחקים האלה?"
Mom you "כן בערך. במקום זה נתנו לי בובות לתינוקות. היה לי אותה; זה לא משנה לי בכל מקרה. זה עדיין לא היה הוגן. "
זה פעמים כאלה שבו אני באמת מעריך את הדרך שבה אמא שלי גידלה אותי. משחקים הם לא רק "ילד" דבר, ואני שמח שאמי נתנה לי את החופש להביע את עצמי עם תחביבים ומשחקים שרציתי.
Cupcakecrisis: "אז מה היה המשחק האהוב עליך לשחק כשיש לך סיכוי? "
Mom you "פעם אהבתי את פאק-מן ודוני קונג, ואת פולשים לחלל, אלה היו המשחקים שהיו ממש מהנים ומאתגרים".
Cupcakecrisis: "היית ממש טוב במשחקים האלה?"
Mom you "לא ממש, אבל באמת אהבתי לנגן אותם".
אני חושבת שהיא מעריכה את עצמה. לראות אותה לשחק את המשחקים האלה הוא פלא. היא משחקת עם חלקים שווים רפלקסים נהדר בפועל, היא מדהימה עליהם.
Cupcakecrisis: "מה זה משחק עכשיו שאתה באמת נהנה?"
אמא:בית המקדש. כי זה מאתגר, כמעט באופן שבו המשחקים האהובים עלי היו אז. "
אמא שלי יש מה שנדרש כדי להיות גיימר מדהים, אבל היא היתה מניעה ממנו בגיל צעיר. עכשיו אנחנו בזמן שבו בנות משחק משחקים הופך פחות ופחות טאבו, אבל אנחנו עדיין צריכים יותר קבלה. אם רבים יעודדו רק את מאמצי הילדים, יהיה לנו הרבה יותר מעצבים, עיתונאים ומבקרים, במקום כמעט מעצבים, עיתונאים ומבקרים.
אחרי שהסתיים הראיון, אמא שלי הולכת לסלון, טבליה ביד. היא מעמיסה את תפריט התפריט לטמפל רון, חיוך על פניה.