בתור גיימרים, אנחנו לא זרים למשחק האשמה.
בכל פעם שקורה טרגדיה, אנשים (מובנים) מחפשים סיבה מאחורי זה. משחקי וידאו הם מטרה קלה; התרגלנו (ולמרבה הצער אפילו מצפים) לפחות כמה אנשים מדברים על כך שמשחקים מילאו תפקיד.
מה שהפתיע אותי, זה שהפעם כשהאנשים התחילו להצביע על משחקי וידאו, מישהו ממש דיבר מול זה.
גייב רוטמן על ACLU כתב על הסכנות של הטלת האשמה על משחקי וידאו - לא בגלל שהוא גיימר, אלא בגלל זה ההיגיון בלתי ניתן לקבוע כי קובע תקדים מסוכן.
השורה התחתונה היא שגם הבעיה הפונקציונלית (לא ברור שהצנזורה היתה עושה כל דבר טוב) והעובדה שלמשחקי וידאו אלימים אולי יש ערך חברתי מסוים, הורים הם אלה שצריכים לפקח על הצריכה של ילדיהם.
תן מאמר שלו לקרוא, זה נדיר, רציונלי לקחת על צומת של משחקים וחברה.
מקור